השבת ריכוש תפוס מהמשטרה

כאשר אדם מעוכב או נעצר על ידי המשטרה, עליו לדעת כי למשטרה ישנה סמכות לתפיסת רכוש מטעמי חקירה או טעמים פליליים אחרים. כך, על פי הדין הישראלי, תפיסת רכוש על ידי המשטרה יכולה להיעשות על בסיס צו חיפוש שניתן על ידי בית המשפט, מכוח סמכותו הכללית של שוטר לתפוס חפצים ללא צו, ומכוח הוראות מיוחדות בחוק.

כמו כן, על פי הדין בישראל המשטרה יכולה להחזיק ברכוש לתקופה של חצי שנה ועד להגשת כתב אישום, יחד עם זאת, דעו לכם כי במקרים רבים ובעזרת עו״ד הבקיא בתחום הפלילי ניתן להשיב את הרכוש התפוס אף בטרם לכך.

במצבים רבים המשטרה ממשיכה להחזיק ברכוש התפוס ללא כל הצדקה, לכן על כל אדם לדעת מהן סמכויות המשטרה בנוגע לתפיסת רכוש, ומה ניתן לעשות אם נתקלתם במצב שכזה.

מהן סמכויות המשטרה לתפיסת רכוש?

תפיסת רכוש מכוח צו חיפוש שניתן על ידי בית משפט:

סעיף 24 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], תשכ״ט – 1969, מגדיר את סמכות השוטר על פי צו חיפוש שניתן על ידי שופט. כך, על פי הסעיף, לשוטר ישנה סמכות  ״לתפוס כל חפץ הנחזה כמתואר בצו לעשות בו כאמור בצו״. מעבר לכך, הסעיף האמור אף מאפשר לשוטר לתפוס חפצים שכלל לא הוזכרו בצו החיפוש וזאת אם מתקיים לגביהם ״יסוד סביר להניח״ שנעברה בהם עבירה או שמתכוונים לבצע עבירה באמצעות אותם חפצים.

תפיסת רכוש מכוח סמכות כללית של המשטרה:

סעיף 32(א) לפקודה קובע כי למשטרה ישנה סמכות לתפוס חפצים ללא קשר לצו חיפוש או היתר שיפוטי כלשהו, למשך חצי שנה, כאשר מתקיים יסוד סביר להניח כי:

1. באותו החפץ נעברה עבירה או עומדים לעבור באמצעותו עבירה.
2. כאשר החפץ עשוי לשמש ראיה בהליך פלילי בגין עבירה כלשהי.
3. כאשר החפץ ניתן כשכר עבור ביצוע עבירה כלשהי או כאמצעי לביצועה.

יחד עם זאת, לכלל זה ישנו חריג הקבוע בסעיף 32(ב) לפיו כאשר מדובר במחשב או חומר מחשב הנמצא בשימושו של מוסד יש צורך בצו בית משפט לצורך תפיסתו. ככל שמדובר במחשב פרטי – המשטרה יכולה לתפוס אותו מכוח סמכותה הכללית, אולם לתקופה שלא תעלה על 30 ימים.

כמה זמן עליי לחכות עד שאוכל לקבל את רכושי בחזרה?

כאמור, ככל שלא הוגש כתב האישום, סמכות המשטרה להחזיק ברכוש מוגבלת לתקופה של חצי שנה (או 30 ימים אם מדובר במחשב) כאשר לאחר תקופה זו חלה חובה על המשטרה להשיב את הרכוש לאדם שממנו הוא נלקח.

כמו כן, הדין הישראלי מעניק סמכות לבית משפט להאריך את התקופה מעבר לחצי שנה, לבקשת המשטרה, אף ללא הגשת כתב אישום ועל המשטרה להראות הצדקה בהמשך החזקת הרכוש.

יחד עם זאת, בין אם המשטרה מחזיקה ברכוש ללא הצדקה ובין אם ההחזקה הינה כדין – ישנה אפשרות להשיב את הרכוש בטרם חלוף התקופה הקבועה בחוק באמצעות הגשת בקשה להשבת תפוס.

למעשה, החשוד או עורך דינו רשאים לפנות ליחידה החוקרת בבקשה מפורטת ומנומקת להשבת התפוס, אולם גם אם המשטרה מסרבת – קיימת אפשרות לפנות לבית המשפט שבסמכותו נמצאת היחידה החוקרת.

משכך, במידה ונתקלתם במצב שכזה, אל תהססו ופנו באופן מיידי לעורך דין פלילי הבקיא בתחום, שהרי לאור הסמכויות הרבות אשר החוק מעניק למשטרה, נדרשים נימוקים משפטיים על מנת לשכנע את היחידה החוקרת או את בית המשפט כי יש להשיב את הרכוש לידיכם.

גידול סמים/ייצור סמים

סעיף 6 לפקודת הסמים המסוכנים, שכותרתו ״ייצור הכנה והפקה״ קובע כך:

״לא יגדל אדם סם מסוכן, לא ייצר אותו, לא יפיק אותו, לא יכין אותו ולא ימצה אותו מחומר אחר, אלא ברישיון מאת המנהל. העובר על הוראות סעיף זה, דינו – מאסר עשרים שנים או קנס פי עשרים וחמישה מן הקנס האמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין, התשל״ז- 1977״.

על העבירה וחומרתה

למעשה, כבר מקריאת לשון החוק הנכם מבינים כי עבירת גידול סמים נחשבת לאחת מן העבירות החמורות בפקודת הסמים.

 על פי הפקודה, ״סם מסוכן״ נחשב ל״חומר מן המפורטים בתוספת הראשונה לרבות כל מלח שלו, וכן כל תכשיר, תרכובת, תערובת או תמיסה של חומר כאמור ומלחיהם״. מכאן, שככל שאנו מדברים על גידול/ייצור/ הפקת סמים – המחוקק הישראלי לא ערך הבחנה בין סמים כימיים כדוגמת MDMA או LSD לבין  עלי מריחואנה או קנאביס – דבר שמוביל לחומרה יתרה שהרי אין משמעות לסוג הסם בעבירה זו.

בדומה לכך ולאור תכלית מניעתית, אין כל משמעות לטענה לפיה גידול הסם בוצע לצורך ״שימוש עצמי״, שהרי לא קיימת הבחנה בחוק בין ״גידול לצריכה עצמית״ לבין גידול שאינו לצריכה עצמית (הבחנה הקיימת בעבירת ההחזקה למשל).

כמו כן, גם לפי סעיף החוק ניתן לראות כי המחוקק בישראל השווה את עונשו של מגדל הסמים לעונשו של מייצר/מפיק/מכין ממצה הסמים, זאת מתוך מטרה למנוע הכנסת סמים חדשים למערכת הפצת הסם.

יתרה מכך, אין בחוק כל התייחסות לכמות השם שנתפס בעבירה זו – כך שבין אם מדובר בשתיל בודד או במאות שתילים, מדובר בעבירה אשר העונש הקבוע לצידה הינו עד 20 שנות מאסר!

החזקה לצריכה עצמית או גידול? מדיניות העמדה לדין בעבירות סמים:

כאמור לעיל, ישנם מקרים בהם אדם גידל בביתו קנאביס לשימושו העצמי, אולם על פי החוק אין כל הבחנה בינו לבין מי שגידל סם מסוכן לצורך רווח כלכלי.

יחד עם זאת על פי הנחיית ראש חטיבת התביעות שעניינה ״מדיניות העמדה לדין בעבירות של גידול סם מסוכן״, לרשויות התביעה ישנו שיקול דעת רחב אם להעמיד לדין בעבירה של גידול סם מסוכן או החזקה לצריכה עצמית, בהתאם לתבחינים שונים:

 

• מספר השתילים שגודלו – כך שמספר השתילים גבוה יותר, כך גדלה הנטייה לייחס עבירה של גידול סם מסוכן.
• התכנון שקדם לביצוע העבירה – לצורך העניין, ככל שמדובר במי ששכר מבנה ייעודי לשם גידול הסמים או רכש אמצעים שונים לצורך גידול הסם, כך תגבר הנטייה לייחס לו עבירה של גידול סם מסוכן.
• היקף האמצעים ששימשו לביצוע העבירה – כדוגמת כלים ייעודיים לגידול השתילים, טפטפות ומערכות השקיה, מנורות ייעודיות וכיוצ״ב. ככל שישנן יותר אמצעים כך תגבר הנטייה לייחס עבירה לגידול סם מסוכן.
• קיומו של עבר פלילי רלוונטי.
• קיומו של חומר מודיעיני רלוונטי – יכול לשמש נכון מסייע אשר משקלו אינו רב בבחירת סעיף העבירה המתאים.
• משקל הסם המסוכן – יכול להוות גם כן נתון מסייע בבחירת סעיף העבירה.

יצוין, כי לא מדובר ברשימה סגורה וכל מקרה נבחן לפי נסיבותיו.

כיצד נקבעת הענישה בעבירת גידול סמים?

כאמור לעיל, העונש הקבוע לצד עבירה זו הינו עד 20 שנות מאסר בפועל. יחד עם זאת, קיימים עונשים משתנים הנקבעים לפי הנסיבות הייחודיות של התיק, כדוגמת כשלים בחיפוש אשר יש בהם כדי להשליך על התיק כולו, כמו גם מיהותו של הנאשם, סיכויי השיקום שלו, התנהלותו במהלך התיק והליכי טיפול שעבר

כמו כן, כפי שצוין לעיל, כפועל יוצא מכך שלא קיימת התייחסות מפורשת בפקודת הסמים לעניין גידול לצרכי שימוש עצמי או מסחר, למשקל הסם ולכמות או לנסיבות אחרות – הענישה בעבירה זו הינה מגוונת ולא יהיה זה מוגזם לומר כי אין אחידות בענישה לעניין זה. זאת לאור העובדה שבתי המשפט מתמודדים בעצמם עם השאלות הפתוחות אשר הפקודה יצרה.

משכך, ישנה משמעות אדירה לליווי וייצוג של עורך דין פלילי מקצועי בעל מומחיות בעבירות סמים, כבר משלב החקירה המשטרתית.

עורך דין פלילי מקצועי בעל מומחיות בעבירות סמים  יבנה אסטרטגיה משפטית נכונה תוך הצגת הכשלים הראייתייים בתיק אשר יכולים לשנות את פני המצב. מעבר לכך, שילוב בהליך שיקומי יכול להוביל לענישה שאינה חמורה ואף לענישה צופה פני עתיד כדוגמת מאסר על תנאי ואף אי הרשעה.

יתרה מכך, בכל הנוגע להליכי שיקום, דעו לכם כי מעבר לגמול האישי שאדם יכול לקבל מעצם שינוי חייו, להליך שכזה ישנה משמעות אדירה בהחלטת בית המשפט.

במידה והנכם קוראים את הדברים הללו והם רלוונטיים עבורכם או עבור מי מקרוביכם – אני מזמינה אתכם לפנות אליי ללא דיחוי. אשמח להכיר אתכם, לשמוע את את הסיפור שלכם, ולתת לכם את הייצוג המשפטי הטוב והמקצועי ביותר.

ראשית, חשוב לבצע הבחנה בין שני מקרים שונים לגמרי הנוגעים להחזקת סמים: האחד הינו החזקת סם לצריכה עצמית, והשני הינו החזקת סם שאינה לצריכה עצמית. למעשה, ישנו הבדל משמעותי הנוגע לחומרת העבירה בין שני המקרים, באופן שבו העונש המקסימלי הקבוע לצד עבירת ההחזקה לצריכה עצמית הינו שלוש שנות מאסר, ולעומתו – העונש המקסימלי הקבוע להחזקת סם שאינה לצריכה עצמית הינו עשרים שנות מאסר.

עבור מי שקורא זאת עכשיו ונלחץ נוכח העונשים האמורים, אציין וארגיע-  המדובר בעונשים מקסימליים אשר יוטלו על נאשמים במקרים חריגים במיוחד. למעשה, הענישה תלויה בגורמים שונים אשר יפורטו במאמר זה.

מהי ההבחנה בין החזקת סם לצריכה עצמית לבין החזקת סם שאינה לצריכה עצמית?

פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל״ג-1973, מסדירה את נושא עבירות הסמים בישראל ומגדירה לכל סוג סם כמות קבועה, אשר החזקה מעל כמות זו תיחשב להחזקה שאינה לצריכה עצמית:

עבירות של הלבנת הון

הן עבירות חמורות ונפוצות יותר ממה שמרביתנו חושבים, ויש להן השלכות ארוכות טווח –  הן בפן האישי והן בפן הכלכלי. כך למשל, אספר לכם כבר בהתחלה כי אדם אשר חשוד בעבירת הלבנת הון מסתכן בתפיסת רכושו עוד בטרם הגשת כתב האישום כנגדו, למשל חילוט זמני של דירתו על ידי המדינה, הקפאת חשבונות הבנק שברשותו, תפיסת מכוניות וכדומה. כואב לא?
בדומה לכך, כאשר אדם מורשע בהליך פלילי בעבירת הלבנת הון, בית המשפט יצווה על חילוט בשווי הרכוש האסור שברשותו – בנוסף לעונש שייגזר עליו על ידי בית המשפט.

 כאמור, מדובר בהשלכות הרות גורל ולכן חשוב להכיר, לפחות באופן ראשוני, את עבירות הלבנת ההון ולדעת מה לעשות במידה ונחשדתם בביצוע עבירה מסוג זה.

אילו פעולות מוגדרות כעבירות הלבנת הון?

האיסור על הלבנת הון מוגדר בחוק איסור הלבנת הון, תש״ס- 2000 ומתייחס לעשיית פעולות ברכוש אסור. למעשה, כאשר אנחנו מדברים על עבירות הלבנת הון, הכוונה היא למגוון רחב של פעולות כלכליות שאינן חוקיות ב״רכוש אסור״. כך למשל, מקרה שבו הון שהושג באופן בלתי חוקי מוטמע במערכת הפיננסית החוקית במטרה להסתיר את מקורו ולהופכו לרכוש חוקי לכאורה.

ומהו רכוש אסור אתם שואלים?

בפשטות, על פי החוק מדובר בשלושה מצבים:
האחד, כאשר מקורו של הרכוש (בין אם באופן ישיר או עקיף) הוא בביצוע עבירה פלילית.
השני, כאשר הרכוש אפשר את ביצוע העבירה.
השלישי, כשבוצעה עבירה פלילית ברכוש במטרה להסתיר את מקורו של בעל הזכויות בו (כמו בדוגמא למעלה).

באילו עבירות מדובר?

החוק קובע רשימה ארוכה של עבירות פליליות הנחשבות כ״עבירות מקור״, ביניהן ניתן למנות:

עבירות סחר בסמים, ניהול הימורים בלתי חוקיים, עבירות סחר בנשק, עבירות סמים, עבירות גניבה ושוחד, עבירות מס חמורות, ועבירות נוספות בדרגת פשע.

מרבית התיקים המוכרים של הלבנת הון, אלו שאנחנו שומעים עליהם בתקשורת, הם תיקים העוסקים בסכומי עתק של מיליוני שקלים או דולרים, אך דעו לכם כי עבירות אלו יכולות להתבצע גם עבור סכומים קטנים יותר.

סוג ספציפי של הלבנת הון אשר אינו מוכר לישראלים רבים הוא הלבנת הון בעקבות חוסר דיווח לרשויות. החוק בישראל היום קובע כי כל אדם אשר מעביר כסף מזומן לישראל מחו״ל בסכום העולה על 80,000 שקלים ואינו מדווח עליו – יכול להיחשד בביצוע עבירת הלבנת הון.

בשנים האחרונות ישנו מאבק של רשויות אכיפת החוק לצורך מיגור הלבנת ההון – והעונשים הם בהתאם. כך, על פי החוק מי שעשה פעולה ברכוש אסור – מסתכן בעונש של עד 10 שנות מאסר וקנס ובנוסף בחילוט בשווי סכום הלבנת ההון.